עו"ד
נועם קוריס – החיים זה לא פיקניק - ביקשו להיכנס לבית הסוהר ו"לסיים
את העניין"
בית המשפט העליון דן באחרונה בערעור שהוגש על
ידי שני קטינים, שבהתחלה ביקשו להיכנס למאסר בבית הכלא ולאחר שבועיים בבית הכלא
התחרטו וביקשו הליך שיקומי.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעור שהוגש על
ידי שני קטינים אשר לאור עבירות שביצעו ביקשו במפגין להיכנס לכלא ולרצות את עונשם, אך לאחר שבועיים מאחורי סורג ובריח שינו את
דעתם והחליטו שהכלא הוא לא מקום בשבילם.
שני הקטינים בעניין, האחד כבן 16.5 בעת המעשה והשני בן 17
בעת המעשה, חברו יחדיו לקטין נוסף ויחד עמו נכנסו למקום בו שהו נערים אחרים והחלו
לדקור אותם בסכינים עמם הצטיידו מראש.
הקטינים הורשעו אפוא בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה
בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין – עבירות לפי סעיפים 329(א)(1) ו-335+334
ו-186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
בגין כך השית בית המשפט על הקטינים, בין היתר, עונש
מאסר בפועל של 12 חודשים.
על רכיב המאסר בפועל נסב הערעור שבפנינו, במסגרתו הדגיש
הסניגור המלומד את גילם הצעיר של המערערים בעת ביצוע העבירות.
העבירות בהן הורשעו המערערים בנסיבותיהן כמפורט בכתב האישום,
הן חמורות ביותר.
לכך יש להוסיף כי המערערים לא נרתמו להליך הטיפולי, ואף
ביקשו להכנס לבית הסוהר ו"לסיים את העניין". ולא רק זאת, אלא שעל אף
הסכמת המדינה לעכב עונשם עד לשמיעת הערעור, סרבו להמשיך לשהות בתנאים מגבילים
ובקשו להתחיל בריצוי עונשם, כך שבעת שמיעת הערעור בפני בית המשפט העליון, המערערים
כבר שוהים בבית הסוהר לפי בקשתם.
בא כוח המערערים טען עתה כי, לאחר שהקטינים בילו כשבועיים
בין כתלי הכלא, חל שינוי בגישתם וכעת הם נכונים להירתם להליך שיקומי וכבר אינם
חושבים שהכלא הוא המקום המתאים עבורם.
בנסיבות העניין, בית המשפט העליון לא מצא כל סיבה להקל
בעונשם של המערערים או להורות על שחרורם לטובת הליך שיקומי עלום ובלתי ברור שאין
לו כל תשתית. בית המשפט העליון קבע גם שהעונש שהוטל על המערערים אינו חמור כלל, על
אף קטינותם,
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת
2004.
